<h1>כל בו סימן קמ"ה, פסקי בעל התרומה</h1>
<h2>דף ס:</h2>
דין נטילת ידים צריך לשפוך על ידיו ולא לתחוב ידו בתוך המים ולא לרחוץ ידיו בקלוח צנור המקלח מן הגשם ואפילו מקלח מן המעיין דבעינן כח גברא ולא דמי לברזא והיו נוטלין לקלוח הראשון אבל אם תחבו בתוך המעין שפיר דמי שמטביל ידיו ולא יברך על נטילת ידים כ"א על שטיפת ידים או על טבילת ידים. נטילת ידים על ראשון שזהו כל פסול האצבעו' וחוליא וצריך לשפוך המים פעמים על ידו וצריך להגביהם פן יחזרו המים הראשונים טמאות ויחזרו על השניות ויטמאו את הידים ואסור לרחוץ במים שכבר רחץ חבירו ושלא תגע ידו שכבר רחץ פעמים אל ידו שניי' שלא רחץ אלא שפך עליה פעם פן תטמאנה וצריך שיהיו המים צלולין ושיהיו ראויות לשתיית הבהמה ואפילו הצלולין צריך שלא יהיו מאוסין וסרוחין שתוכל בהמה לשתותן. כלי שנוטל ממנו ידיו צריך שלא יהא נסדק ולא יהא נקב במקום שהמים עוברין שהוא שופך על ידיו. ואסור ליטול ידיו מכוס משופע שאינו יכול לישב כשאינו מוסמך כגון כסוי הכוס וכסוי קנקן. ושלא יהא חציצה על אצבעותיו ולא טיט ולא בצד צפרניו. זה כלל גדול כל דבר שמקפיד עליו וראוי להסירו מחמת גנאי וקפדה חוצץ. ומותר לקבל מים מן האשה ומן הגוי ואע"פ שהאשה נדה. ומותר ליטול ידיו מן המים חמין ובלבד שאין היד סולדת כדאיתא פרק כל הבשר מים ראשונים בין בחמין בין בצונן והא דפליג חזקיה ואמר חמין אינו נוטל בהן את הידים ורבי יוחנן אומר נוטלין היינו בסולדת דמסתמא על הברייתא. לא פליג חזקיה ועוד דשרי רבי יוחנן.
